10/2009
תירס (Zea mays) - תכולת החלבון של התירס נמוכה מאד (כ-7% כאשר סדר "המגבלה התזונתית" בח' אמינו הכרחיות להזנת עופות הוא כדלהלן: ליזין > תראונין > תריפתופן > ארגינין > איזולויסין-ואלין > מתיונין > היסטידין. בגרעין התירס, האנדוספרם מכיל כ-90% מסה"כ החלבון, אי לכך החלבונים ברקמה זו מכתיבים את ערכו התזונתי של חלבון התירס. עמילן התירס הוא בעל נעכלות גדולה ביותר (98%) בעופות. הזרחן בתירס כמעט ולא מנוצל מאחר שכמעט ואינו מכיל פיטאזות אנדוגניות. ככל הדגנים הוא דל מאד בנתרן וסידן, אך עשיר בקסנטופילים זמינים ויעיל בהקניית גון צהוב לחלמון הביצה ולעור הפטם.
סורגום (Sorghum bicolor) – זרעי זנים מסוימים מכילים פולימרים של פנול בעלי תכונות שליליות (טנינים) בטווח שמ- 5%-6% ועד כמויות אפסיות. בסורגום מרקם ח' האמינו החיוניות דומה לזה של התירס. בדומה לתירס פותחו גם בסורגום קוים עשירים יותר בליזין, קוים בעלי נעכלות גבוהה של עמילן וחלבון ובעלי רמת טנינים נמוכה מאוד. אלו הם הקוים האופטימליים להזנת עופות.
חיטה(Triticum spp.) - בעבר החיטה נחשבה לגרעין "יקר מדי" להזנת בעלי חיים. כיום, בישראל ובארצות אירופה, החיטה נפוצה במנת העופות ומיובאת ברובה מאוקראינה אך גם מארצות נוספות. בגרעין החיטה השונות ברמת החלבון וחומצות האמינו החיוניות, היא הגדולה בין הדגנים (בין 10-18%). כמו בתירס, גורם זה מושפע מאד מהרקע הגנטי ותנאי הסביבה. בהזנת עופות, חיטה עתירת חלבון כדאית בגלל החיסכון במקורות חלבון יקרים. השונות בין זני חיטה באנרגיה המטבולית נובעת מנעכלות העמילן וחוסר הנעכלות של ה -NSP (Non Starch Polysaccharids). בחיטה - רב סוכרים שאינם עמילן (סיבים) מורכבים מתאית (23%), המיצלולוזה (Arabinoxylanes) (63%) וליגנין (8%). חומרים אלה אינם מתפרקים במערכת העיכול של עופות. זמינות זרחן בחיטה גבוהה יחסית ומגיעה לכ-50% בממוצע. למרות ש-70% מהזרחן מצוי כפיטאטים, הפיטאזות המצויות בגרעין מאפשרות הידרוליזה מספקת לשחרור הזרחן. במכון התערובת, בתהליך ייצור מנת ההזנה לעופות, החיטה מאפשרת להפיק כופתיות יציבות וקשות. זוהי תכונה חשובה ויש מוסיפים כמות מסוימת של חיטה לתערובת כדי לייצר כופתיות או פרורים יציבים. יש לציין כי לעתים, גרעיני חיטה מאסיף טרי, גורמים להופעתה של דלקת מעיים כללית, (Enterites), המלווה בשלשולים באפרוחים צעירים. לאור זאת תזונאי עופות דוחים את השימוש בגרעינים צעירים ומגבילים את שימושם ל-40% בתערובותstarter ו-grower . בתהליכי טחינת חיטה לאפיה נוצרים מוצרי לוואי רבים המוספים במידה מבוקרת בתערובות של עופות. העקריים שבהם: הסובין, הרמולז' והרמולז' הלבן: הסובין דל בעמילן (כ- 19%בחומר יבש), ומורכב בעיקר ממעטפת הגרעין. התוצאה היא אנרגיה מטבולית נמוכה המגבילה את השימוש בחומר זה בגידול עופות. שני הרמולז'ים מכילים יותר קמח (עמילן) ופחות מעטפות. ערכם האנרגטי גבוה יותר (2400 ו3125 ק"קל בחומר יבש עבור הרמולז' הלבן והרמולז' הרגיל בהתאמה. הסובין והרמולז' עשירים יחסית בחלבון (כ- 17% בחומר היבש) כאשר ההרכב של חומצות אמינו דומה לזה של הגרעין. מוצרי החיטה עשירים בזרחן זמין (בעיקר הסובין-1.5% בחומר היבש ו-0.35% ברמולז').
דוחן נפוץ (Pennisetum glaucum) (Pearl millet) – דגן זה מאופיין בהרכב חומצות אמינו משופר ובריכוז חלבון גבוה לעומת תירס. ערכו התזונתי קרוב מאד לזה של הסורגום.
לדוגמא, בגד"ש שקמה המעבד כ- 35000 דונם, בשנת 1996 כ-71% מהשטחים היו שטחי בעל ולאחר קבלת מים מושבים ממט"ש רהט ומי שפד"ן בשנת 2008 רק כ-63% מהשטחים עובדו כשטחי בעל, כלומר ש-3000 דונם באזור השחון רושתו והפכו להיות בעלי פוטנציאל הנבה גבוה. הגידולים המרכזיים שהוכנסו עקב זאת למחזור הגד"ש בנגב הם תפוחי אדמה (בעונות שונות) וגזר. בד בבד קטנים שטחי הכרב נח, ועקב כך גדל השטח היצרני מדי שנה. בנוסף, כיוון שגידולי השלחין, כגון תפוחי אדמה וגזר משאירים בקרקע רטיבות ודשנים, פוטנציאל ההנבה של הגידול העוקב עולה.
בתנאי היום, גידול חיטה לגרגרים הוא הרווחי ביותר בשטחי הפלחה. אולם החיטה סובלת לעיתים מבעיות איכות לאפיה, ובנוסף יש צורך לגוון את מחזור הגידולים. חשיבות תכנון מחזור גידולים נכון הינה שאלה עתיקה, וכבר לפני כמאה שנה נכתב כי למחזור חמש שנתי יש יתרון, ומאז ועד היום דבר לא נשתנה (פלדמן, 2008). בעבר נבדקו גידולים שונים בכדי להרחיב את מגוון הגידולים במחזור, וביניהם חריע, לפתית, סורגום, ותירס. כיום גידולים אלו אינם מגודלים בגלל התחשיב הכלכלי, זאת על אף היתרונות לשילובם במחזור (Ball-Coelho et al., 2003; MacCarthy et al., 2009; Ncube et al., 2009). עם שינוי רמת מחירי הגרגרים להאבסה, והמעבר לאי פליחה (בונפיל וחוב', 2004; ליסאי וחוב', 2009), ייתכן שחלק מתחשיבי העבר אינם רלוונטיים (Ball-Coelho et al., 2003; Bidinger and Blummel, 2007; Blummel et al., 2007; Maman et al., 2003; Pale et al., 2003; Payne, 2000; Ravi Kumar et al., 2009; Saseendran et al., 2009; Singh and Singh, 1995; van Oosterom et al., 2006).
תירס - הזנים המובילים את המזרע כיום מיועדים לגידול בתנאי שלחין. בשנת 2008, אכן היו מגדלים שגידלו תירס גרגרים בישראל. אך בד"כ התחשיב הופך את הגידול ללא כלכלי. המחקר בארץ עד כה מוטה לכיוון תירס תחמיץ, אך לעתים גם נבחן יבול הגרגרים (גרה וחוב', 2006). יש להתמקד בזנים לעונת גידול קצרה, ומקדם אסיף גבוה בתנאי הארץ. חיטה- גידול הנזרע בהיקף שנתי של כ- 800,000 דונם לגרגרים, ו- 200,000 דונם לתחמיץ). כיום מחיר היבול גבוה מדי להאבסת עופות. אולם יתכן שגידול זנים ייעודיים להאבסה, המצטיינים ביבול גבוה והתאמה לגידול בתנאים שוליים ללא התחשבות באיכות לאפיה, יאפשרו תנובה רבה במחיר נמוך. הזן גליל, המצטיין ביבול גרגרים גבוה אך פסול לאפיה (גלוטן ירוד), מהווה נקודת מוצא מצוינת. הצלחה בכיוון זה תאפשר אספקת חלק מהגרגרים גם משטחי חיטה בצפון הארץ. חימצה- הזנים הנכחיים אינם רלוונטים למספוא עקב עלות הגידול. עבודתנו בגילת בעשור האחרון (בונפיל ועבו) הראתה כי זני דזי (desi) מאפשרים גידול בתשומות נמוכות ויבול סביר. חימצה דזי היא פתרון מצוין למחזור זרעים, אך לא נכנסה עקב העדר ביקוש לזרעיה בישראל. הכללתה במנת ההזנה לעופות פותחת שוק נרחב חדש בארץ. יש לסרוק זנים שונים, לבחון את התאמתם לתנאי ישראל, ואיכותם להאבסה (Wiryawan and Dingle, 1999). סורגום גרגרים – לאחרונה המחקר מתמקד בסורגום תחמיץ (גורן וחוב', 2007; צוקרמן וגורן, 2008). העמידות הגבוהה ליובש, מעמידה את הסורגום כחלופה טובה לגידול גרגרים בתנאי מגבלת מים. יש לסרוק ולמצוא זנים בעלי פוטנציאל יבול רב, בתקופת גידול קצרה ותכולת טאנינים נמוכה בגרגר. דוחן הפנינים - בעבר גודל דוחן בישראל אך עם השנים, עקב יבוא גרעינים זול, נעלם גידול זה מהשדות. לדוחן פוטנציאל הנבה מצוין בתנאי חום ויובש (ארנון, 1994). יש לבחון מחדש אפשרות גידול דוחן, בתנאי מים מוגבלים. לפתית- בעשור האחרון נעשה ניסיון מרוכז להחדרת הלפתית למחזור הגידולים בנגב, כגידול שאינו דגן וקטנית (כיתאין וחוב', 2005). נמצאו זנים בעלי יבול כלכלי של זרעים לשמן, אך העדר יציבות בהנבה, והעדר קשר חוזי עם תעשיה מנעו את כניסתה למזרע. יש לשוב ולבדוק את כדאיות הגידול, כרכיב מספוא. על בסיס המידע הקים נתמקד בזנים בכירים ועתירי יבול (סארי). חריע - בדומה ללפתית החריע נבדק כגידול לשמן ולתחמיץ (לדוגמא, בדני וחוב', 2007) ולא נכנס למזרע בגלל בעיית יציבות בהנבה. החריע יכנס למחקר זה רק במידה ונצטרך לזרוע גידול במחזור שאינו בסל הגידולים המרכזי עקב בעיות הגנת הצומח. עדשים - גידול עדשים בעייתי עקב שפיכת זרעים, זאת נמצא גם בניסוי הקדמי בגילת (בונפיל ועבו, לא פורסם). עם זאת העדשים היא קטנית היכולה להחליף חימצה במחזור הגידולים. לכן עדשים יבדקו אם החימצה תתברר כבלתי כלכלית.
פרופ' שחל עבו
הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
ת.ד. 12 רחובות 76100
abbo@agri.huji.ac.il